מוטב פיננסים בע"מ נ' אברמזדה ואח'

פסק דין

על פי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי (כב' השופטים אברהם , אטרש וצרפתי) מיום 16.2.2010 נדרש מותב זה לתקן את פסק-דינו , וזאת לאחר שביהמ"ש שלערעור קיבל את טענת התובעת בכל הנוגע לטעות סופר אשר נפלה בפרוטוקול הדיון מיום 16.9.2008 .

רקע עובדתי טענות הצדדים :

התובעת הינה חברה בעירבון מוגבל המתמחה בתחומי המימון , ההשקעות וניכיון שקים . הנתבע 1 הינו איש עסקים העוסק במימון ובמסחר סדקית . הנתבע 2 הינו איש עסקים ובעל השליטה בנתבעת 3 , אשר הינה חברה בעירבון מוגבל , שעיקר פעילותה מתמצה בשיווק וביבוא מכשירי כתיבה . הנתבע 4 הינו סוכן ביטוח במקצועו ושותפה העסקי של הנתבעת 6 במסגרת סוכנות ביטוח המצויה בבעלותם של השניים – סוכנות בשם "עידו סוכנויות שיווק כללי" .

לטענת התובעת (באמצעות מנהלה ובעל השליטה העיקרי בה , מר גבי פרדו) , במהלך חודש פברואר 1996 פנה אליו הנתבע 1 בבקשה , כי התובעת תבצע בעבורו ניכיון של שקים מעותדים , ובכלל זאת שקים המשוכים על ידי הנתבעים 4 ו – 6 ומוסבים על ידי הנתבע 2 .

לטענת התובעת, בין כלל השקים שנוכו על ידי התובעת בעבור הנתבע 1 נוכו 11 שקים בסכום כולל של 355,090 ₪ המשוכים על ידי הנתבעים 4 ו – 6 ומוסבים על ידי הנתבע 2 . לגרסת התובעת, אותם 11 שקים מורכבים משלוש סדרות של שקים – האחת , ארבעה שקים בסך של 138,480 ₪ המשוכים מחשבונה של הנתבעת 6 . הקבוצה השנייה של השקים כוללת בחובה שני שקים שערכם הכולל 45,000 ₪ , אשר משוכים מחשבונם המשותף של הנתבע 4 ורעייתו . הקבוצה השלישית כוללת בחובה 5 שקים בסך כולל של 171,600 ₪ , אשר משוכים מחשבון הבנק של הנתבעת 6 .

התובעת מוסיפה וטוענת, כי הוציאה לנתבע 1 מספר חשבוניות מס הכוללות בחובן את פרטי השקים המשוכים על ידי הנתבעים 4 ו – 6 , וכי עיון בסדרת השקים הראשונה מעלה , כי סדרת שקים זו נחתמה על ידי הנתבע 4 כשלוחה של הנתבעת 5 כאשר על גבי סדרת השקים הראשונה מצוין כי הנתבע 4 הינו מורשה בחשבון הבנק . לטענת התובעת, סדרת השקים השנייה נמשכה ונחתמה , ואילו השקים השייכים לסדרה השלישית נחתמו על ידי הנתבע 4 בלא הרשאה של הנתבעת 6 ו/או בחריגה מהרשאתה , וזאת על אף שעל גבי השקים מצוין בריש גלי כי הנתבע 4 הינו מורשה בחשבון הבנק .

התובעת הגישה כנגד הנתבע 4 בתאריך 15.9.1997 תובענה בסכום של 428,816 ₪ , בעוד שכנגד הנתבעת 6 הוגשה תובענה בסכום של 373,725 ₪ . בתאריך 2.2.2004 ניתן על ידי בית-המשפט פס"ד במעמד צד אחד כנגד הנתבעים 1 – 3 בסך של 513,494 ₪ בצירוף סכומים נוספים בגין תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד . בפסק-דינו הקודם של בית-המשפט יצא ביהמ"ש מתוך הנחה, כי נציג הנתבעת , מר פרדו , אכן חתם בחתימת ידו במקום הנתבעת 6 , וזאת נוכח הרישום בפרוטוקול הדיון מיום 16.9.2008 לפיו הדובר/העד הינו מר פרדו . יובהר , כי הבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון דנן נדחתה על ידי מותב זה , שכן הבקשה הוגשה על ידי התובעת לביהמ"ש דכאן עובר להגשת הערעור לביהמ"ש המחוזי במהלך חודש ספטמבר 2009 , דהיינו כשנה לאחר קיום הדיון בביהמ"ש וכשלושה חודשים ימים לאחר מתן פסה"ד הקודם .

לאחר שהתובעת הגישה לביהמ"ש המחוזי ערעור על פסה"ד , ובכלל זאת גם על דחיית הבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון , הגיעו הצדדים במסגרת הליך הערעור בביהמ"ש המחוזי למספר הסכמות דיוניות אשר קיבלו תוקף של פס"ד שעיקרן יובא לדעיל :

פרוטוקול הדיון 16.2.2010 מיום יתוקן באופן שבעמוד 5 לפרוטוקול תופרד עדותו של הנתבע 4 מעדותו של מנהל התובעת , כך שהעדות לפיה הדובר חתם הנתבעת 6 הינה עדותו של הנתבע 4 ולא של מנהל התובעת , מר פרדו . מכאן עולה , כי הנתבע 4 מודה בכך שחתם על גבי השקים בשמה של הנתבעת 6 וכי השקים נמשכו מחשבון בנק משותף של הנתבעים 4 ו – 6 כאשר המשיב פועל על פי עדותו בשמה של הנתבעת 6 .

עוד נקבע במסגרת אותה הסכמה דיונית , כי הקביעה לפיה התובעת איננה אוחזת כשורה בשקים תיוותר על מכונה , אולם המשמעות היא כי בידי הנתבעים 4 ו – 6 שמורה הזכות לטעון כל טענה שיש בפיהם כלפי הנמשך (הנתבעים 1 ו – 3) וכן גם כלפי התובעת .

במסגרת החלטת ביהמ"ש המחוזי נקבע , כי על ביהמ"ש לבחון לאור דיני השליחות ודיני השטרות, האם יש לחייב את הנתבעת 6 לפי השקים , וזאת נוכח מסקנת ביהמ"ש המחוזי בדבר תיקון פרוטוקול הדיון .

האם הנתבע 4 (והנתבעת 6 ככל שייקבע כי אף היא חייבת), הוכיח את טענות ההגנה שבפיו כלפי החיוב השטרי שהיו לו כלפי מי שאליו הופנו השקים ("הנמשך") ואשר אותם הינו רשאי להפנות כלפי המערערת .

האם יש לחייב את הנתבע 4 מכוחן של עילות אחרות שאינן עילות שטריות ?

דיון בתביעת התובעת כנגד הנתבעת 6 :

הנתבעת 6 הינה חברת קיבוץ מזה קרוב ל- 40 שנה , אולם לטענתה לא הייתה מעורבת בשום דרך שהיא בכל הצריך לאירועים נשואי מחלוקת זו ואין בינה לבין אנשי התובעת ולא כלום . לטענתה של הנתבעת 6 חמשת השקים נמשכו מחשבונה בלא ידיעתה , אולם היא כלל לא נטלה חלק בפעילותו העסקית של הנתבע 4 ולא נתנה לו היתר כלשהו למשוך את השקים הללו כך שכלל לא ידעה אודות קיומם של השקים דנן . לגרסתה , הנתבע 4 , אשר הינו גיסה ובעלה האלמן של אחותה המנוחה פנה אליה בעבר בבקשה לשמש כשותפתו העסקית במסגרת סוכנות הביטוח ואף הוסכם ביניהם, כי הנתבע 4 יהיה מיופה כוח בחשבון הבנק של סוכנות הביטוח .

לטענת  הנתבעת 6 , כלל הפעולות בחשבון הבנק נעשו על ידי הנתבע 4 באופן אישי שלא בידיעתה ובלא הרשאה מצידה , וכי הוא עצמו ניצל את חוסר בקיאותה המוחלט וכמי שנהג בפועל כבעלים הבלעדי בחשבון הבנק , על מנת להפיץ את אותן המחאות נטולות הכיסוי מחשבון הבנק המשותף של השניים . הנתבעת אף מוסיפה ומדגישה , כי החתימות המתנוססות על גבי סדרת השקים הראשונה והשלישית זויפו על ידי הנתבע 4 , וכראייה לכך אף צירפה לתצהירה חוות-דעת של מומחית בתחום הגרפולוגיה , הגברת אורה כבירי , אשר אישרה קביעה זו במסגרת חוות-דעתה המקצועית . הגברת כבירי הגיעה בחוות-דעתה לכלל מסקנה , כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שהנתבעת 6 כלל לא חתמה על גבי שקים מסדרת ההמחאות הראשונה והשלישית, וכי חתימות המושך המופיעות על גבי ההמחאות אינן חתימותיה . יוער , כי במהלך דיון ההוכחות הוסכם על דעת ב"כ הצדדים , כי חוו"ד זו תהא חלק ממוצגי הנתבעת 6 , מה גם שלא הוגשה על ידי מי מהצדדים חוו"ד סותרת לחוו"ד זו (ראה : עמוד 3 שורות 11  - 5 לפרוטוקול מיום 18.6.2006 ; עמוד 3 שורות 5 – 1 וכן עמוד 5 שורות 22 – 14 לפרוטוקול מיום 16.9.2008) . הנתבעת 6 אף מוסיפה ומדגישה , כי השקים הללו כלל לא הופקדו בסניף הבנק לצורך פירעונם , ולפיכך לדידה גם מטעם זה אין כל עילת תביעה של ממש כלפיה בגין שקים הללו .

נוכח ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההליך אשר התנהל בביהמ"ש המחוזי, שומה על מותב זה לבחון האם נוכח הודאתו של הנתבע 4 בכך שחתם על גבי השקים מן החשבון המשותף גם בשמה של הנתבעת 6 איננה מאיינת את הצורך לחייב גם את הנתבעת 6 מכוח דיני השליחות ומכוח דיני השטרות .

העיקרון הבסיסי עליו מושתתים דיני השליחות הכלליים הינו, כי "שלוחו של אדם כמותו", וכי "פעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח" (ראה : סעיף 2 לחוק השליחות , התשכ"ה-1965 . ואולם, ככל שהשלוח חורג מן ההרשאה אזי פעולתו אינה מחייבת את השולח, אלא אם כן אישר ה"שולח" את הפעולה החורגת בדיעבד (ראה : סעיף 6 לחוק השליחות) . עקרונות אלו של דיני השליחות הכלליים אומצו ועוגנו גם בפקודת השטרות בדמותם של סעיפים 23 ו- 24 לפקודה , אשר קובעים כהאי לישנא : "23. חתימה שזוייפה או שנחתמה בלא רשות : "(א) חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו. (ב) שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף". 24. חתימה בתוקף הרשאה : "חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה, אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש".

לפיכך , גם התחייבות שטרית יכולה להיווצר בדרך של שליחות והשולח עשוי לחוב חבות שטרית גם מכוח פעולתו של השלוח , וזאת למרות שהוא לא חתם פיסית על השטר . עם זאת , מקום בו כלל לא היתה שליחות , או במקרה בו השלוח חרג מהרשאתו הרי שהאוחז בשטר לא יוכל להיפרע מהשולח , אלא מהשלוח בלבד . לפיכך , השאלה המרכזית אותה יש לבחון בעניננו היא, האם התקיימו יחסי שליחות בין הנתבע 4 לנתבעת 6 , או שמא חתימתו של הנתבע 4 על גבי השקים נעשתה תוך זיוף שמה ו/או בהעדר הרשאה מצד הנתבעת 6 . על סיטואציה כזאת חל סעיף 23 לפקודת השטרות , שעניינו כאמור, בחתימה מזויפת או בחתימה בהעדר הרשאה. על ההבחנה בין "זיוף" לבין "חתימה ללא הרשאה" עמד פרופ' ש' לרנר בספרו דיני שטרות , תשס"ז-2007 בעמוד 411) בהדגישו כי :""סעיף 23 מתייחס לשני מקרים: זיוף וחתימה ללא הרשאה. זיוף מתרחש כאשר שמעון מציג עצמו לפני לוי כראובן, וחותם בשם זה על השטר, ואילו כאשר שמעון מציג עצמו כשלוחו של ראובן, חותם על השטר "ראובן" ומתברר לאחר מכן כי אין לו הרשאה, זו חתימה ללא הרשאה". מכאן, כי המונח "זיוף" בפקודת השטרות שונה מהמונח "זיוף" בדין הפלילי, שכן מקרה בו חתם אדם את שמו של אדם אחר, בהציגו עצמו כשלוחו, ולאחר מכן הסתבר כי פעל בהעדר הרשאה ייחשב כזייפן לפי הדין הפלילי, בעוד שלפי סעיף 23(א) לפקודת השטרות זוהי חתימה ללא רשות, שאינה עולה לכדי זיוף (ראו: ש' לרנר, שם, 410) .